דוקטור הו Wiki
דוקטור הו Wiki
JNT

ג'ון נייתן טרנר בבגדיו של הדוקטור השישי בתשדיר 31 הו.

ג'ון נייתן טרנר (12 באוגוסט 1947 - 1 במאי 2002) היה אחד מחברי צוות ההפקה הראשונים בדוקטור הו, ומאוחר יותר, המפיק האחרון והארוך ביותר של הסדרה המקורית. לעיתים קרובות הוא מכונה בראשי התיבות של שמו, ג'נ"ט, או יותר נכון, ג'נ-ט.

ביוגרפיה[]

קריירה מוקדמת

אפשר להבחין רבים ממאפייניו המאוחרים של ג'נ"ט כמפיק עוד בקשריו הראשונים עם אומנויות הבמה. בתור נער, הוא התעניין בפרסום. במהלך סיור במשרד פרסום, הוא הבין שהוא למעשה נמשך יותר לצד ההפקתי של הפרסום, מאשר למציאות המוגבלת של ישיבה בין קירות משרד הפרסום. מאוחר יותר, הוא החל לעבוד כמנהל במה בקברט בבירמינגהאם, שם הוא עבד עם מספר ידוענים כמו שירלי באסי ואחרים. הוא גם רכש מועדון להצגות פנטומימה, שם הוא חש שהוא הגיע לקצה שאיפות הקריירה שלו.

באמצע שנות ה-60', נייתן-טרנר פגש את גראהם וויליאמס, שחברתו - פקידה במחלקת ההלבשה של ה-BBC - תוכל להשיג לו עבודה בטלוויזיה. הקשר הראשון שלו עם ה-BBC היה חוזה בעל חודש אחד, בו הוא פעל כעוזר הלבשה גברית. למרות שתקופתו בתפקיד הייתה קצרה, הוא פגש מספר אישים שיהיו משמעותיים להמשך הקריירה שלו. אחד מהם, היה ביל סלרס, המפיק העתידי של כל היצורים גדולים כקטנים.

לאחר שהגיח לקצרה לעולם הטלוויזיה, הוא חזר לתיאטרון, שם הוא חזר לעבוד כמנהל במה, ובמספר מקרים, גם כשחקן.

זה הכין אותו לקשרו הבא עם עולם הטלוויזיה. הוא חזר לעבוד ב-BBC כמנהל במה ב-1968. בתפקיד זה, הוא עבד לראשונה בהפקת הסיפור שודדי החלל - שהוקלט באולפן D באולפני ליים גרוב. בדומה לוריטי למברט, הוא לא חיבב את העבודה באולפנים האלה:

"... [אולפן D] היה סיוט. מכיוון שאולפן הצילום היה בקומה הרביעית, וחדרי ההלבשה והמחסנים היו 
במרתף ובקומת הקרקע, אני ביליתי את רוב זמני בריצה מעלה ומטה במדרגות."

הוא המשיך לעבוד בשביל הסדרה לסירוגין במהלך תקופתו של ג'ון פרטווי - כאשר דוקטור הו עזבה את אולפני ליים גרוב. במהלך שנות ה-70' המוקדמות, נייתן טרנר היה עסוק במספר פרויקטים חשובים, ולכן עבד רק בהפקת סיפורים ספציפיים בדוקטור הו, ולא בהפקת עונות שלמות. בפרט, הוא היה חלק חשוב מצוות ההפקה של שגרירי המוות והמושבה בחלל. בחצי הראשון של העשור, הוא היה מזוהה פחות עם דוקטור הו מאשר עם דרמות כמו הסדרה זוכת פרס האמי הפליזרים וניקולס ניקלבי. הוא ראה במפיק של שתי התוכניות האלה, מרטין ליסמור, מורה מקצועי ורוחני.

פריצת הדרך הגדולה שלו הגיעה משני כיוונים כמעט בו זמנית. ב-1977, הוא קיבל את תפקיד מנהל יחידת ההפקה של העונה הראשונה של כל היצורים גדולים כקטנים ושל העונה ה-15 של דוקטור הו. בעקבות העבודה בכל היצורים, הוא הכיר את השחקן פיטר דייויסון, הדוקטור החמישי העתידי. הוא גם העניק תפקיד לכלבו - "פפסי", בתור אחד מחיות המחמד של הגיבור זיגפריד פרנון - "פפר".

הוא המשיך לעבוד כמנהל ההפקה של שתי התוכניות במשך שנתיים. בנובמבר 1979, הוצא לו לקחת את תפקידו של גראהם וויליאמס בתור המפיק של דוקטור הו. כשהוא נאלץ לבחור בין שתי התוכניות, הוא וויתר לבסוף על כל היצורים ועזב אותה באמצע הפקת העונה השלישית שלה.

בתור מפיק[]

נייתן טרנר לקח את הפיקוד על הפקת הסדרה בתחילת העונה השמונה-עשרה שלה, שסומנה בתור העונה האחרונה לסקר את טום בייקר בתור דמותו האייקונית של הדוקטור הרביעי. הוא ליהק את שלושת הדוקטורים שיבואו אחרי בייקר, והם פיטר דייויסון בתור הדוקטור החמישי (1981 - 1984), קולין בייקר בתור הדוקטור השישי (1984 - 1986) וסילבסטר מק'קוי בתור הדוקטור השביעי (1987 - 1989, 1996).

לא כולל את ספיישל הצדקה יקומים בזמן, ג'נ"ט הפיק את הסדרה מהכוורת עד הישרדות. מאחורי הקלעים, בכל מקרה, הוא שמר על תפקיד זה יותר משנה מאוחר יותר. בשל העובדה שהתוכנית לא בוטלה במפורש אחרי שידורה של עונה 26 - אלא רק הושארה ב"הקפאה זמנית" - הוא עדיין קיבל משכורת על הפקת העונה ה-27 הלא משודרת. מבחינה טכנית, הוא התפטר מהתוכנית באמצעות מכתב שתוארך ל-31 באוגוסט 1990, אותו היום שבו משרדי ההפקה של דוקטור הו נסגרו רשמית על ידי ה-BBC.

לאחר ששימש כמפיק במשך תקופה ארוכה כל כך, והעלה את הסדרה לאחוזי רייטינג גבוהים הרבה יותר מקודמיו, נייתן טרנר נתון כנושא לויכוחים על ידי מעריצי הסדרה. החלטות כמו ליהוקה של בוני לנגפורד כמלווה של הדוקטור עדיין משמשים כנושא לויכוח, עשרים שנים מאוחר יותר. במהלך תקופתו כמפיק, קהילת המעריצים האמריקאית לדוקטור הו גדלה באופן משמעותי, תודות לבקשותיו החוזרות ונשנות מרשתות שידור אמריקאיות לשדר את הסדרה.

הוא היה יעיל מאוד בפרסום הסדרה על ידי איומים למחיקת או שינוי של אלמנטיים מסורתיים של הסדרה, כמו המברג הקולי, הטארדיס (או לפחות את צורת תיבת הטלפון המשטרתי שלה, דבר שאכן קרה לרגעים ספורים במתקפת הסייברמנים) או הדוקטור של טום בייקר.

שינוייו של נייתן טרנר בסדרה התקבלו לרוב בסבר פנים יפות בקרב המעריצים, אותם הוא העריך ברמה חסרת תקדים. כמו קודמו, גראהם וויליאמס, הוא שמר על קשר פעיל עם בסיס המעריצים של הסדרה. בכל מקרה, הוא היה פתוח לביקורת שלילית. עורכי פנזינים ראיינו את נייתן טרנר עשרות פעמים במהלך הפקות הסדרה. למרות זאת, הוא הקפיד לא לגלות פרטים עתידיים על הסדרה בראיונות אלה, ודיבר בהרחבה על הגישה שלו להפקת התוכנית.

הפתיחות של נייתן טרנר לפאנדום פעלה כחרב פיפיות בשבילו. כאשר כהונתו בסדרה התארכה, ובמיוחד כאשר אחוזי הרייטינג של התוכנית החלו לצנוח, הביקורת עליו החלה להיות נפוצה יותר. פנזינים החלו לצאת נגדו בהאשמות על החלטות שנעשו בנוגע לסדרה, בין אם הוא היה אחראי להן או לא. בסמוך לשידור בפרק דלתא והדגלנים ב-1987, קמפיינים של מעריצים נגד נייתן-טרנר החלו לצבור תאוצה בבריטניה. התומכים בג'נ"ט טענו שהאשמה בירידת אחוזי הצפייה לא צריכה ליפול על המפיק, ושההירככיה ולוח הזמנים שנקבע על ידי ה-BBC הוא לא בעיה שלו. נייתן טרנר המשיך מאוחר יותר להיות מעורב באירועים שקשורים לסדרה (כולל כתיבת המיני-פרק יקומים בזמן, הסיפור היחיד עליו הוא קיבל קרדיט של כותב) עד זמן קצר לפני מותו.

נייתן טרנר נפטר מכשל בכבד רק שנה לפני שה-BBC הודיעה על חזרתה של הסדרה למסכים, בתחילת 2005